הסיפור המוסיקלי

חשיבותה של הספרות בתהליך התפתחותו הרגשית של האדם, באה לידי ביטוי, ביכולתה לשקף את עולמו, ולהשפיע עליו. השפעה זו ניכרת במיוחד בגיל הרך: הילד מתחבר בקלות לגיבורי הסיפור, ומזדהה עימם. העובדה שהסיפור דן בבעיות של מישהו אחר משחררת אותו מתחושת איום, מקלה בהתמודדות עם קשייו האישיים, ומסייעת להעלות את הדימוי העצמי שלו.
ניתן להשתמש בתכנים שמעלה הסיפור במטרה לעודד את הילדים להתבטא בדרכים יצירתיות משלהם. מקצבים, צלילים וקולות שמתלווים לעיתים לסיפור, מעודדים את הילדים ללוות את התוכן בהשמעת קולות או בנגינה. דרך זו תורמת לתחושה שהם שותפים ליצירה באופן אקטיבי, ומסייעת להם להשתחרר ולהתבטא באופן בלתי אמצעי.

המוסיקאית והסופרת נעה בלאס כתבה ספר בשם: "הגמד פיקי-פקו",  שהוא אוסף של תשעה סיפורים מוסיקליים המלווים בצלילים ובהברות קצביות.
בספרה: "אדם חבוי בתוך עצמו", המתאר דרכי טיפול באוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, כותבת נעה:
"את הסיפורים המוסיקליים הראשונים חיברתי בשנת 1967, כאשר לימדתי ארבע שנים בגן טיפולי ברמת-חן. הסיפורים באו לענות על בעיות בסיסיות של קושי ביצירת קשר, ביישנות קיצונית, חרדות ועוד... במשך השנים התברר שהסיפורים מתאימים גם לציבור של ילדים קטנים בגילאי 6-2 וגם לילדים עם צרכים מיוחדים."

ברצוני להציג את הסיפור הראשון, ששמו כשם הספר, ולתאר תהליכי עבודה שחוויתי דרכו במשך שנים.



    
הגמד פִּיקִי-פַּקוּ   /   נעה בלאס

    פעם אחת היה גמד
    הוא הלך: פיקי-פקו פיקי-פקו.
    הגמד היה עצוב כי לא היו לו חברים.
    
הגמד ראה מרחוק אריה והאריה שאג: הו-א-הו!
    הגמד חשב: הוא לא מתאים להיות חבר שלי!
    הוא הלך: פיקי-פקו פיקי-פקו
    ופגש ג'ירפה שהלכה לאט לאט:
    ט י ק י - ט ק ה   ט י ק י - ט ק ה 
    "האם את מסכימה להיות חברה שלי?" שאל הגמד.


    
"כן", ענתה הג'ירפה, "אבל קודם בוא לאכול עמי ארוחת-בוקר בצמרת העץ!  יש שם עלים טעימים מאוד!"
    "אינני רוצה לאכול עלים בצמרת העץ", אמר הגמד. "הג'ירפה היא לא חברה מתאימה לי!  אחפש חבר אחר!"
    הוא המשיך ללכת: פיקי-פקו פיקי-פקו
    ואז שמע: "הו-הו".  זה היה ינשוף.
    "האם אתה מסכים להיות חבר שלי?" שאל הגמד.
    "כן", ענה הינשוף וצייץ: "הו-הו", "אבל קודם בוא לקן שלי ואכבד אותך בזרעונים ותולעים".
    
"אני לא אוהב זרעונים ותולעים", אמר הגמד. "הינשוף הוא לא חבר מתאים לי!  אחפש חבר אחר."
    הגמד הלך: פיקי-פקו פיקי-פקו
    וראה מולו  איש קטן הולך: פיקי-פקו פיקי-פקו
    
"שלום", אמר הגמד.
    "שלום", אמר האיש הקטן.
    "איך קוראים לך?" שאל הגמד.
    "קוראים לי חזי", ענה האיש, "ואני הולך לטייל." פיקי-פקו פיקי-פקו.
    "האם אתה מסכים להיות חבר שלי?" שאל הגמד.
    "כן", ענה חזי, "בוא עמי לטייל".
    ושניהם הלכו: פיקי-פקו פיקי-פקו פיקי-פקו פיקי-פקו...


    (*) עיצוב הדמויות על פי האיורים המקוריים של ליאת בנימיני-אריאל
        הסיפור והאיורים ברשות ובאדיבות שרי בלאס-רשינסקי


נושא הסיפור הוא כיצד למצוא חבר מתאים. בעיה שכל ילד נתקל בה, ובמיוחד ילדים עם צרכים מיוחדים. ילדים אלה מתקשים בדרך כלל ליצור קשרים חברתיים, ולעיתים קרובות מתנסים בדחייה.
בתחילת התהליך אני נוהגת לספר ולהציג את הסיפור בעזרת בובות המייצגות את הדמויות שבו. כאשר אני מגיעה למשפט: "הגמד היה עצוב", אני נוהגת לעצור ולשאול את הילדים: "למה הגמד היה עצוב?" התשובות שניתנות הן מגוונות, ומעידות על תחושותיהם וחוויותיהם האישיות, כגון: "כאבה לו הבטן..." או: "הוא התגעגע לאמא שלו..." ולעיתים התשובה הינה ממש כלשון הסיפור: "כי לא היו לו חברים!"
לאחר השמעת הסיפור כלשונו בוחרים הילדים את הבובות לפי נטיותיהם ואנו עורכים הצגה. מניסיוני בעבודה בקבוצות, הילדים מציגים בהתאמה מלאה לסיפור המקורי. אולם במפגשים אישיים, נוטים הילדים לשנות את הסיפור על פי צורכיהם, ולעיתים קרובות אף בהשמעה הראשונית שלו.
חוויית החיבור המיידי של הילד לסיפור גורמת לי להשתמש בו לעיתים קרובות כ"אבן בוחן", כדי להכיר את הילד ולהבין את קשייו. על כן אני מספרת את הסיפור כבר בשלבי ההיכרות הראשונים.

דוגמא: אסף (שם בדוי) היה בן שש כאשר הגיע אלי. ילד מחונן, מוסיקלי מאוד, שאובחן כסובל מבעית תקשורת.
ההזדהות של אסף עם הסיפור הייתה, כצפוי, מיידית. כששאלתי אותו: "למה הגמד היה עצוב?" ענה מיד: "כי לא היו לו חברים!"  בהמשך, כאשר הגעתי לינשוף, התפרץ אסף לדברי וקרא בקול: "הינשוף קרא לגמד ואמר: בוא תשחרר אותי מבית הכלא!"
כמיהתו של אסף למצוא חבר, היא עמוקה ומרגשת. הוא חש כלוא בשל קשייו התקשורתיים-החברתיים, וההתמודדות עם קשיים אלה רצופה תסכולים ואכזבות. החיבור של הינשוף עם הגמד כמוהו כחבל הצלה מ"בית הכלא", שישחרר אותו ממצוקת בדידותו.


דוגמא נוספת: אלון (שם בדוי) בן חמש. ילד נבון, יצירתי ובעל דמיון עשיר במיוחד. גם הוא סובל מבעית תקשורת. התהליך שעבר אלון בהשפעת הסיפור, היה מרתק במיוחד.
לאחר קריאת הסיפור כלשונו, ביקש אלון לספר את הסיפור שלו:
"הג'ירפה שאלה את האריה האם יסכים לאכול איתה עלים בצמרת העץ, והאריה ענה לה: "לא! אני רוצה לאכול רק בשר!" 
בסיפור המקורי האריה אינו מתקשר עם הגמד או עם הדמויות האחרות, ובניגוד לחיות האחרות לא מוזכר סוג המזון שלו. האריה, בעיני אלון, הוא מיוחד וגם מזונו שונה מזה של הדמויות האחרות.
כעבור מספר חודשים חזרנו אלון ואנוכי לסיפור. הפעם הצגתי את הבובות וסיפרתי רק את התחלת הסיפור: "פעם אחת היה גמד. הוא הלך פיקי-פקו פיקי-פקו. הגמד היה עצוב כי לא היו לו חברים." בשלב זה עצרתי וביקשתי מאלון לספר את הסיפור שלו כהמשך. ואלון סיפר:
"הגמד הלך ופגש את הג'ירפה.  "האם את מסכימה להיות חברה שלי?"  "לא, מצטערת" אמרה והלכה. הגמד המשיך ללכת ופגש את הינשוף. "האם אתה מסכים להיות חבר שלי?" "לא, מצטער" והלך. הגמד המשיך ללכת ופגש את הילד. "האם אתה מסכים להיות חבר שלי?" "לא, מצטער, אני צריך ללכת לבית הספר". אז פגש הגמד את האריה שהיה מאוד רעב. "אתה יכול להיות חבר שלי?" האריה הסכים ואז הם הלכו ליער, שיחקו והשתוללו יחד, עד שהיו עייפים והלכו לישון. בלילה פרצו ברקים ביער. הגמד והאריה מאוד נבהלו, כי הברקים הפילו את כל העצים ביער. בבוקר הם קמו ופגשו את כל החברים: הג'ירפה והינשוף, ואז הם החליטו לנקות ולסדר ביחד את כל היער. הם ניקו והמשיכו והמשיכו עד הלילה... בלילה הם היו מאוד עייפים והלכו לישון, ולא היו יותר ברקים בלילה."
בסיפור זה ניכרת שוב הזדהותו של אלון עם דמות האריה, והוא שואב ממנה עוצמה וביטחון. הגמד והאריה מתעמתים עם סכנות וחווים פחד. אולם לאחר חווית ההתמודדות עם הכאוס הפנימי חשוב לאלון "לנקות ולסדר" הכל, ולהרגיע את הסערה הפנימית שבתוכו. הניצחון של הגמד והאריה להתגבר על הפחד והסכנות הוא ביטוי לביטחון העצמי של אלון: אני חווה קשיים, אבל אני יכול להם!

הסיפור: "הגמד פיקי-פקו" מצטיין בפשטות, בתמציתיות ובהומור. הילדים נהנים לחקות את קולות החיות,  ומשתעשעים בהצגת העוויות פנים, המתארות את סלידתו של הגמד ממזונם של הג'ירפה והינשוף. המקצב החוזר, המתאר את הליכתו של הגמד, הינו חוט מקשר בין הדמויות השונות, ומתאים לנגינה בכלי הקשה שונים.
מעל לכל אלה: הצורך והכמיהה לקשר מתאים ונכון, נוגע לכל אחד ואחד, ומשפיע על הילדים להזדהות ולהתבטא כל אחד על פי נטיותיו וצרכיו.


נחמה בורנשטיין, אנפה 234 מכבים, טל' 08-9261762    nechama@music4kids.co.il